רעיון לפרשת השבוע "תולדות"

"וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ ... שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" ● האם גם בתוכנו יש כוח יעקב וכוח עֵשָׂו? ● על מה הם רבים שם בפנים? ● הרב ערן שצמן מגיש: רעיון לפרשת "תולדות"

"וַיִּתְרֹצצוּ הַבָּנִים, בְּקִרְבָּהּ" - היצר הטוב והיצר הרע מתקוטטים בתוך האדם ללא הרף ("בְּקִרְבָּהּ"). העֵשָׂו שבאדם, הוא הגוף החומרי והנפש הבהמית המושכים את ליבו אל החומר והתאוות (הרצון לקבל לעצמו), ואילו כוח ה-יַעֲקֹב שבו, הוא הנשמה הטהורה, שהיא ניצוץ מהקב"ה יתברך, המושכת את ליבו אל עבר הרצון להשפיע שפע לאחר, אל עבר הרצון לקדש את החומר ולקיים את מצוות ה' ורצונו.

"וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" – אומר רש"י: "לא ישוו בגדולה, כשזה קם זה נופל". היינו אין היצר הרע והטוב יכולים למלוך יחד על לב האדם. אם הרצון בחומר ובתאוות גובר ומשתלט על לב האדם, אזי נדחק הצידה הרצון להטיב ולהשפיע, אולם אם ייתן האדם כוח לרוחניות שבו ימלוך עליו היצר הטוב, וידחק את היצר הרע אל הצד, ולא יוכל עוד להרע לאדם ולהביא עליו צרות וצער.

"וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" – כדי לעזור לייצר הטוב לנצח דרושה עבודה: ה"רַב" הוא היצר הרע (הרב מהצעיר בשנים), כיוון שנצמד לאדם מיד כשנולד ("לפתח חטאת רובץ"). ואילו היצר הטוב, ה"צָעִיר", ניתן לו רק בגיל 13, גיל בר המצווה (או 12 לבנות).

כדי שהאדם יוכל להיצמד ליצרו הטוב, ולהשפיע שפע לאחרים סביבו, חייב שיהיה לו תחילה רצון לקבל שימשוך אליו את השפע, וכך יהיה לו ממה לתת, כי ללא שיקבל תחילה ממה ייתן ?

וכך מנצל היצר הטוב (הצעיר) את היצר הרע (הרב והזקן ממנו) שעובד עבורו – בזכות היצר הרע ורצונו לקבל, מושך האדם אליו שפע תחילה, אולם לפני שמשתמש בשפע זה לסיפוק תאוותיו החומריות בלבד, משתלט על ליבו היצר הטוב ועושה שימוש בשפע הזה לשם קדושה, למתן של צדקות, עשיית חסדים, תרומות, גמ"ח, נתינה, עזרה והשפעה לאחר.

רק לאחר שיצק האדם קדושה בחומר שקיבל, משתמש בו גם לצרכיו שלו, ומחייה את עצמו ובני ביתו, ובאופן זה ממשיך גלגל החיים לנוע, והאדם מושך אליו שפע חדש.

אסור לו לאדם להצטער על כך שייצרו הרע הפיל אותו בתאוות חומריות, והביא עליו צרות. הנפילה היא קריאה להתעוררות ולתיקון - ומרגע שיבחר להתעורר, לתקן, ולעשות תשובה, ינצל מיד ייצרו הטוב את נפילתו, וישתמש בה כמנוף לעלייה רוחנית גבוהה יותר.

הרי הצרות, בהן סיבך אותו יצרו הרע, הן אלו שהביאו אותו לידי ההתעוררות, שאלמלא נפילתו לא היה מגיע אליה לעולם – ובזכות התשובה יהפכו לו עבירותיו לזכויות – ויוכל לסלול את דרכו מחדש לחיים אמיתיים, טובים ומתוקנים.

כמו שאמרו חז"ל: "אין דבר העומד בפני התשובה".